עיכוב גז"ד שניתן למורשע בעבירות זיוף שטר כסף וקבלת דבר במרמה

1.        ביום 20.10.04 הורשע המבקש בבית משפט השלום בנתניה בביצוע ארבע עבירות של זיוף שטר כסף ובעבירה של קבלת דבר במרמה. נוכח הרשעתו זו, הוטל עליו ביום 16.5.05 עונש של שבעה חודשי מאסר בפועל, 10 חודשי מאסר על-תנאי וכן קנס כספי בסך 3,000 ש"ח.

           המבקש הגיש ערעור על גזר הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ועמו בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל עד להכרעה בערעור. בהעדר התנגדות מצד המשיבה, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה לעיכוב ביצוע והורה על עיכוב ריצויו של עונש המאסר עד להכרעה בערעור.

2.        ביום 19.4.07 דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש. עם מתן פסק הדין בערעור עתר המבקש לעיכוב נוסף של עונש המאסר. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ועיכב את תחילת ריצוי העונש למשך חודשיים. בקשה נוספת לעיכוב ביצוע המאסר שהוגשה על-ידי המבקש בשל השתתפותו בהליך שיקומי לגמילה מסמים נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי ביום 4.6.07, וזאת בנימוק לפיו המבקש יוכל להוסיף ולקבל טיפול גמילה במסגרת שירות בתי הסוהר.

3.        המבקש הגיש ערעור על החלטה זו לבית משפט זה, בו ציין כי הוא נמצא בטיפול גמילה מסמים ביחידה לטיפול בנפגעי סמים בנתניה ומבקש להתחיל בריצוי עונש המאסר לאחר סיום תוכנית הגמילה. ביום 8.8.07 נעתר בית המשפט (כב' השופטת א' פרוקצ'יה) לבקשה, בין היתר על סמך עמדתו החיובית של שירות המבחן בעניין, והורה על עיכוב ביצוע המאסר למשך 6 חודשים נוספים - עד ליום 10.2.08 - לצורך מתן אפשרות למבקש להשלים את טיפול הגמילה. לצד זאת, ציין בית המשפט בהחלטתו כי הארכה זו ניתנת על סמך ההנחה כי לא תתבקש ולא תינתן הארכה נוספת, וזאת אף אם לא יושלם טיפול הגמילה שעובר המבקש עד למועד ההתייצבות שנקבע.

4.        בבקשה שלפניי עותר המבקש פעם נוספת לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת עליו, על מנת שיתאפשר לו להשלים את הליך הגמילה בו הוא נתון. לדבריו, טיפול זה הכרחי לשיקומו, מסייע לו בניהול אורח חיים יציב ומונע ממנו לחזור אל הסם ואל הפשע. הפסקת הטיפול תביא, כך לטענתו, להתדרדרות במצבו, לפגיעה בתפקודו ובחייו האישיים, לפגיעה ביעילות הטיפול שעבר עד כה, לניתוקו מבני משפחתו ולפגיעה בהם, ותגרור אותו חזרה אל הסם ואל הפשע. לדבריו, לאחר שנים רבות מאחורי סורג ובריח בגין ביצוע עבירות קודמות, יש לו כעת הזדמנות לחזור למוטב, ועל כן הוא מבקש שהטיפול בו הוא נתון לא יופסק בשלב הקריטי שאליו הגיע. לדבריו, עיכוב ביצוע העונש למשך תקופה נוספת יקדם לא רק את האינטרס הפרטי שלו אלא אף את האינטרס הציבורי בשיקום עבריינים ובהפחתת ממדי הפשיעה בחברה.

           עוד מציין המבקש בשולי הדברים כי הוא סובל מנכות רפואית אורטופדית עקב תאונת דרכים שעבר וכן מבעיות נפשיות שונות. לדבריו, ביום 16.1.07 עבר התקף לב ומאז מצבו הרפואי אינו בקו הבריאות.

           לתמיכה בטענותיו מצרף המבקש מכתב מטעם העובדת הסוציאלית המלווה אותו ביחידת הגמילה. במכתבה זה, מציינת העובדת הסוציאלית כי לאחר שהמבקש שהה במסגרת של קבוצות הכנה ואבחון לטיפול החל מחודש נובמבר 2006, בחודש אוקטובר 2007 התקדם והשתלב במסגרת של מרכז היום הפועל ביחידה, שהיא מסגרת אינטנסיבית הפועלת חמישה ימים בשבוע וכוללת קבוצות טיפוליות ומתן בדיקות שתן. לאחרונה גם החל טיפול פרטני עם עובדת סוציאלית אחת לשבוע. לדבריה, אף שהתהליך הטיפולי של המבקש התקדם לאיטו - לאור עברו המכביד בעולם העבריינות וההתמכרות - כיום נמצא המבקש בעיצומו של תהליך שינוי אורחות חייו בתוך המרכז ומחוצה לו, תוך שהוא מנסה להתמודד עם מערכת משפחתית סבוכה ועם שמירה על ניקיון מסמים. ככלל, מגלה הוא לדבריה מוטיבציה לטיפול, התמדה ורצון להמשיך ולהתקדם בתהליך שאותו החל. באשר לעונש המאסר שהוא צפוי לרצות, סבורה  העובדת הסוציאלית כי קטיעת התהליך בשלב זה והכנסת המבקש למאסר תחבל בהתקדמות ובשינוי שעבר ועלולה לגרום לרגרסיה במצבו. לפיכך, מצטרפת היא לבקשתו לאפשר לו לסיים את התהליך הטיפולי כנדרש ולרצות את עונשו רק לאחר סיום התהליך.

           בדיון בפניי ציינה באת-כוח המבקש כי בימים אלו ממש צפויה היא להגיש בשם המבקש בקשת חנינה לנשיא המדינה - על רקע הימצאותו של המבקש בעיצומו של התהליך הטיפולי האמור - ומכאן לדבריה הצורך המועצם בעיכוב ביצוע עונש המאסר.

5.        המשיבה מתנגדת לבקשה. היא מדגישה את האינטרס הציבורי בריצוי עונש סמוך ככל הניתן למועד מתן פסק הדין ואת העובדה כי מדובר בבקשה חמישית של המבקש לעיכוב ביצוע עונש המאסר שנגזר עליו. בנוסף, מציינת המשיבה כי בקשתו הקודמת של המבקש התקבלה לפנים משורת הדין ותוך שהודגש כי לא תינתן הארכה נוספת. לדבריה, מהבקשה הנוכחית עולה כי הלכה למעשה חותר המבקש להימנע מביצוע העונש החלוט שנגזר עליו. עמדתה בהקשר זה היא כי אין לאפשר לו לעשות כן, מאחר וכל דחייה נוספת תפגע משמעותית באפקטיביות הענישה הפלילית. עוד מדגישה המשיבה את העבר הפלילי המכביד והמתמשך שקיים לחובת המבקש ומציינת גם כי עונש המאסר שנגזר עליו אינו ארוך וכי הוא יוכל להמשיך בהליך הגמילה מסמים לאחר סיום ביצוע העונש. אשר לטענותיו של המבקש בדבר מצבו הרפואי, מציינת המשיבה כי ראוי שאלו תועלנה בפני שירות בתי הסוהר עם תחילת ריצוי עונש המאסר. לבסוף, בהתייחס לטענת באת-כוח המבקש בדבר כוונתה לבקש חנינה עבור המבקש, ציינה באת-כוח המשיבה כי הלכה היא שבקשה לחנינה אינה עילה לעיכוב ביצוע.

6.        בהחלטתי מיום 10.2.08 ביקשתי את עמדתו העדכנית של שירות המבחן בעניין הנדון, ובכלל זאת את התייחסות שירות המבחן להתקדמות המבקש בתהליך הגמילה בו הוא נתון, למשך הזמן הנדרש לסיומו של התהליך ולהשפעת קטיעתו האפשרית של התהליך על יכולת התמודדותו של המבקש בעתיד. בתסקיר שהוגש, ציין שירות המבחן כי המבקש מטופל במרכז הגמילה מזה כחמישה חודשים וכי מאחר ומשך השהות במרכז עומד על פרק זמן של בין חצי שנה לשמונה חודשים, בתוך 3 חודשים לכל היותר יידרשו מטפליו לקבוע עבורו מועד לסיום התהליך. עוד צוין בתסקיר כי מטפליו של המבקש מסרו כי במהלך שהותו במרכז צרך המבקש פעם אחת סמים מסוג קוקאין ופעם נוספת אלכוהול - צעד המהווה חריגה מכללי הטיפול. בסיכומו של דבר ציין שירות המבחן כי הוא מתקשה להעריך את סיכויי הצלחת הטיפול בעניינו, אך כי ניתן להעריך שכאשר מדובר בטיפול ממושך וכאשר מטופל מסיים בצורה מסודרת את תקופת הטיפול בו, משתפרים סיכוייו לבסס את ניקיונו מסמים. 

7.        הצדדים שניהם הגישו את תגובותיהם לאמור בתסקיר שירות המבחן, תוך שכל אחד מהם עומד על דעתו כפי שפורטה לעיל. באת-כוח המבקש שבה והדגישה את חשיבות הישארותו של מרשה ביחידת הגמילה עד להשלמת הטיפול, תוך שציינה כי בינתיים אכן הוגשה בקשת חנינה עבורו, ואילו באת-כוח המשיבה טענה כי האמור בתסקיר, ובפרט העובדה כי המבקש חרג מכללי הטיפול והעובדה כי גם בחלוף חמישה חודשים בהם הוא מטופל במרכז הגמילה שירות המבחן עודנו מתקשה להעריך את סיכויי הצלחתו בטיפול, תומך במסקנה כי אין מקום לעכב פעם נוספת את ביצוע עונש המאסר שהושת עליו.

8.        עיינתי בבקשה על צרופותיה, בתגובת המשיבה, בהחלטות השונות שניתנו בעניינו של המבקש ובתסקירי שירות המבחן אודותיו. שקלתי בכובד ראש את הטענות שהביאו בפניי הצדדים בכתב ובעל-פה ואת מכלול השיקולים העומדים ביסודן. לבסוף, ולא בלי היסוס, הגעתי למסקנה כי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה יש מקום להיעתר לבקשה ולאפשר למבקש להשלים את תהליך הטיפול בו הוא נתון.

           בהחלטתו הקודמת של בית משפט זה בעניינו של המבקש נדרש בית המשפט לאזן בין הכלל הבסיסי לפיו יש לרצות עונש בסמוך ככל האפשר למתן מתן גזר הדין והצורך בשמירה על אפקטיביות הענישה הפלילית, לבין נסיבותיו האינדיבידואליות של המבקש, אשר נמצא כאמור בעיצומו של טיפול גמילה מסמים לאחר שנים ארוכות של  מעורבות בפלילים והתמכרות לסם. בסיכומו של דבר מצא כאמור בית המשפט כי האיזון הראוי בנסיבות המקרה יהיה במתן אורכה נוספת ואחרונה למבקש להשלמת טיפול הגמילה שבו החל. אם בכל זאת מצאתי, לאחר שבחנתי את הדברים אף אני, כי באופן חריג ויוצא דופן יש להיעתר אף לבקשתו הנוכחית של המבקש, הרי זאת נוכח שילובם של הטעמים שנדונו בבקשותיו הקודמות עם נסיבותיו האישיות העדכניות כפי שהועלו בפניי, כשבראשן העובדה כי הוא צפוי לסיים את הליך הגמילה בו הוא נתון בתוך פרק זמן קצר של לכל היותר שלושה חודשים.

           כאמור, לראשונה השתלב המבקש ביחידת הגמילה בחודש נובמבר 2006, ואילו מאז חודש אוקטובר 2007 הוא מטופל במסגרת מרכז היום הפועל ביחידה. הליך הגמילה בו הוא נתון מצוי אפוא בשלב מתקדם. בתסקיר שירות המבחן שהוגש לבית משפט זה במסגרת הבקשה הקודמת, הביע שירות המבחן את דעתו כי ריצוי עונש מאסר בטרם סיים המבקש את התהליך המלא יקטע את הטיפול ועלול לשבש את התהליך החיובי שבו הוא נתון. בדומה, ציינה העובדת הסוציאלית המלווה את המבקש כי קטיעת התהליך הטיפולי עקב תחילת ריצוי עונש המאסר תחבל בהתקדמות המבקש ובשינוי שעבר ועלולה לגרום לרגרסיה במצבו, ועל כן, הצטרפה לבקשתו לעכב את תחילת ריצוי העונש לתקופה של חצי שנה נוספת. לא ניתן כמובן להתעלם מן העובדה כי בתסקיר העדכני שהוגש על-ידי שירות המבחן צוין כי המבקש מעד פעמיים במהלך הטיפול. יחד עם זאת, בהתחשב בשלב המתקדם שאליו הגיע בטיפול והחשיבות שאני רואה בהשלמת הליך הגמילה בטרם יחל בריצוי עונשו כך ששהותו במאסר תהא כשהוא מחוזק ובעל כלים טובים יותר להתמודדות, איני סבורה כי נכון יהיה ליתן למעידה זו משקל מכריע. לכך מצטרפים נתונים נוספים: העובדה כי העבירות שבהן הורשע המבקש אינן מן החמורות; מצבו הבריאותי הקשה של המבקש, בין היתר בעקבות תאונת דרכים קשה שעבר בשנת 2000 אשר הותירה בו נכות, ומצבו הנפשי המעורער, כפי שעולה מהמסמכים שהוגשו ומטענותיו בפניי. לבסוף, אני סבורה כי יש ליתן משקל מה אף לתקופת המאסר הקצרה שהושתה על המבקש ולבקשת החנינה שהגיש, וזאת מבלי להתעלם מן ההלכה הנוהגת לפיה ככלל אין בהגשת בקשת חנינה לנשיא המדינה, כשלעצמה, כדי להקים טעם לעיכוב ביצועו של גזר דין (וראו לדוגמה: בש"פ 1835/93 קלווין נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(2) 101 (1993); רע"פ 2699/97 אסולין נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 26.5.1997); דנ"פ 4603/97 משולם נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 15.7.1998); דנ"פ 6738/99 גוטליב נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 3.2.2000) וההפניות המפורטות בהחלטות אלו).

           בסיכומו של דבר, וכאמור - לאחר התלבטות - אני סבורה כי באיזון בין מכלול נתונים אלו - ובפרט, התמדתו של המבקש בטיפול עד כה, ההתקדמות שעבר מאז החל והחשש הממשי כי תהליך חשוב זה יירד לטמיון באם יידרש לרצות את העונש שהושת עליו בטרם הושלם ההליך - לבין האינטרס באכיפה אפקטיבית של הדין הפלילי, הכף נוטה גם הפעם לטובת מתן הזדמנות נוספת למבקש להשלים את הליך הגמילה בו הוא נתון בטרם יחל בריצוי העונש שהושת עליו. זאת, מתוך תקווה שהמבקש ישלים את הליך הגמילה כמצופה ויחל בריצוי עונשו כשבאמתחתו כלים משופרים לחזרה לניהול אורח חיים נורמטיבי ונקי מסמים. החלטתי, איפוא, כי יש מקום לעכב את תחילת ריצוי העונש שהושת עליו למשך פרק זמן נוסף ואחרון של כ-3 חודשים.

           אשר על כן, הבקשה מתקבלת. המבקש יתייצב לתחילת ריצוי מאסרו ביום 1.6.08, עד השעה 10:00, במזכירות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו.

           ניתנה היום, כ"ח באדר א' תשס"ח (5.3.08).